חג החרות כבר כאן, וחג העצמאות בפתח, והשאלות האלה מלוות אותי:
מי אני? מה מגדיר אותי?
העבודה שלי? החברים שלי? המשפחה שלי?
מה הם חרות ועצמאות בשבילי?
אנו יכולים להגדיר את עצמנו בכל מני דרכים. אבל מי אנחנו באמת? ומה מגדיר אותנו בעולם הזה?
כל ילד זקוק למבט מתפעל, כדי לפתח את הביטחון העצמי, ולהרגיש בעל משמעות. זה הוא שלב התפתחותי ראשוני משמעותי.
אך מה קורה כשאנו גדלים? עד כמה אנו עדיין זקוקים למבט של האחר כדי להרגיש משמעותיים. האם הערך שלנו נקבע בהתאם לצפיות של סביבתנו. עד כמה אנחנו תלויים בזולת כדי להגדיר את עצמנו, את האינדיבידואל שלנו. ומה קורה כאשר הצורך שלנו כאנשים שונה מהצפיות של הסביבה מאיתנו?
חורחה מגדיר יפה את הנושא, בסיפור “מי אתה?"
מתוך הספר:" מי אתה?, סיפורו של טיפול, חורחה בוקאי." (ספר שמומלץ בחום).
“מי אתה?"
הסיפור מדבר על אדם שחש פתאום מנותק מהעולם. שלא אוהבים אותו, ומתרחקים ממנו. והוא מתחנן שידברו ויצרו איתו קשר הוא חש כמו “no body". בשלב כל שהוא הכל חוזר לקדמותו, חוץ מאותו האדם.
“בהיותו זר הוא השתחרר מהצורך להיות מוגדר"
“כעת סוף סוף , הוא ידע שהוא לבד, שתמיד היה לבד, שרק הוא לעצמו. כעת הוא יכול לצחוק, או לבכות, אבל למען עצמו ולא למען האחרים. כעת לבסוף הוא ידע: קיומו אינו תלוי באחרים. “
“למרבה המזל,
הוא,
שלעולם לא יצטרך להתחנן עוד לאיש שיתבונן בו כדי לאשר את קיומו,
הוא,
שלעולם לא יצטרך לחפש בחוץ את הגדרתו העצמית,
הוא,
שלעולם לא יחוש פחד מדחייה,
הכל היה אותו דבר
פרט לכך שהאיש הזה,
לעולם לא ישכח מי הוא."
“כשאתה לא מודע לתלות שלך במבט של אחרים, אתה רועד מחרדת הנטישה. שממנה כמו כולם למדת לפחד.
וכדי לחמוק מהמפחד, צריך להתקיף, לא להיות מה שהאחרים ש"כל כך אהבים אותנו" לוחצים עלינו להיות, לא לעשות מה שהם לוחצים עלינו לעשות, ולא לחשוב מה שהם לוחצים עלינו לחשוב. אם בורכת ב"מזל"[….], והעולם ברגע כלשהו, מפנה לך את הגב, אין לך בררה אלא לשים לב עד כמה מאבקך עקר."
“אבל אם לא זה המקרה, אם נפל בחיקך “ביש מזל" להיות מקובל ומוחנף, אז…..
אתה זונח את המודעות שלך
לחירות,
אתה נאלץ להכריע,
צייתנות או בדידות.
אתה לכוד בין היותך מה שצירך להיות
לבין היותך לא כלום עבור אף אחד.
ומאותו הרגע…
תוכל להיות
אבל רק לבד, ורק למען עצמך."
כך מגדיר יפה חורחה את הנושא.
חורחה בסיפורו אינו אומר שהאדם צריך להיות לבד. אלא שקיומו, רגשותיו ומחשבותיו אינם תלויים באחר. במה יחשבו או יגידו לו. הוא לא צריך את האישור במבט או מילה מהאחר כדי להרגיש קיים ולחוש ביטחון בעצמו. הוא נוכח ומכיר בעצמו כאינדיבידואל. ללא קשר למה חושבים או אומרים עליו. זה הוא שלב התפתחותי גבוהה.
חורחה מספר שכל עוד אנו תלויים בזולת כדי להרגיש משמעות, אנו נהייה לכודים בין הצורך לרצות ולהיות צייתנים, לבין להיות לבד ולחוש בדידות. ואכן האם לבד, שווה בהכרח בדידות? האם להיות מוקף אנשים מסביבך, שווה בהכרח תחושת יחד? האם לא ניתן להיות מוקפים באנשים ולהרגיש בודדים?
ואם נחזור לשאלה: מה nגדיר אותנו? זה לא העבודה, הבן זוג, הילדים….. האדם הוא ישות מורכבת, וכשהוא מצליח לחיות מתוך הקשבה ודיוק לעצמו ולצרכים שלו, ללא קשר לציפיות החברתיות ממנו, אז יחווה האדם אושר, חירות ועצמאות.