חברה: הילדה שלי קשה, עקשנית, כולם אומרים שלא קל איתה.
אני: תיזהרי, היא כולה בת 2.5, תיזהרי לא לשים עליה כבר תווית של ילדה קשה לכל החיים.
למה קשה ועקשנית? אני לא חווה אותה ככה.
חברה: כן, אבל היא כועסת ובוכה הרבה יותר מאחיה. יש לה אופי יותר קשה.
אני: כמו מה?
היא: נגיד במכולת לא מקבלת מה שרוצה, תבכה ותצעק, בלי להפסיק.
אני: ומה את עושה ?
היא: בסוף נותנת לה מה שרוצה רק שתפסיק לצעוק.
אני: אז, היא לומדת ששווה לצעוק. שאם תצעק מספיק זמן בסוף תקבל את מה שרוצה. למה שתתנהג אחרת?
ילדים הם מראה. לפני שממהרים לתייג אותם, כקשים, עקשנים, ביישנים…
נסו להקשיב להם, לעצמכם, להסתכל על הדברים בצורה רחבה יותר. נסו להתייחס לדברים מתוך אמפתיה לעצמכם ולהם.
נסו לקחת נשימה לפני שאתם מגיבים. ותזכרו שהילדים קולטים את החולשות שלכם. ובדיוק ברגע שאתם הכי לא פנויים להכיל אותם, בדיוק אז, הם יחפשו את התשומת לב.
זו דוגמא לילדים והורים שמגיעים לטיפול בתנועה.
בהדרכת הורים אנו ננסה להקשיב ולהבין מדוע הילד מגיב ומתנהג כך, מה הוא מספר לנו דרך התנהגותו ואיך ההתנהגות שלו משפיעה על ההורה.
מתוך הבנה של הדינמיקה ניתן יהיה יחד לחשוב ולמצוא דרכי תגובה יעילים יותר.